בן שמחה ואברהם, נולד ביום ט"ז בשבט תר"ץ (14.2.1930) בתל- אביב. היה גבה-קומה, ירוק-עיניים ויפה-תואר. עבד בדפוס. חיוכו המלבב, טוב-לבו, נאמנותו החברית, יחס-הכבוד לכל ואומץ-רוחו - עשוהו לרוח החיה בכל סביבתו. אמנון היה חדור רגש אהבה למולדת ולעם. הוא חלם על בניין הארץ ותקומת המדינה וכל מאורע בחיי ישראל עורר בו חוויות עמוקות, שנתן להן ביטוי ברשימותיו.

בחודש מאי 1948 התגייס לצה"ל ושירת באחד מגדודי חטיבת השריון 8. תחילה היה נשקו ה"פיאט" ואחר-כך, משסיים קורס אלחוט, נעשה אלחוטאי בזחל"ם. דרוך ביטחון ואמונה הלך לכל קרב ובשובו לביתו לחופשה קצרה, היה מרבה לספר בהתלהבות על הניצחונות ועל הכיבושים. בצאתו לפעולה היה משתדל להשפיע מביטחונו על הוריו הדואגים. "אני פלדה" - היה אומר לאמו. עמד לקבל חופשה, אך ויתר עליה וגם על האפשרות להשתחרר מהצבא, והעדיף להצטרף לשורות גדוד הפשיטה הממונע של החטיבה (גדוד ה"קומנדו"), עימו לחם במבצע "דני" בקרבות קולה, טייבה, לוד ורמלה, והשתתף בכיבוש באר שבע.

ביום ז' בחשוון תש"ט (9.11.1948), השתתף בהתקפה לכיבוש משטרת עיראק-סואידן ("מצודת יואב" כיום). לאחר שנכבש מבצר המשטרה, עלה על גבעה, השקיף על הסביבה המשוחררת, כשכולו קורן משמחת הניצחון, וקרא לחבריו להמשיך בהתקדמות אל הכפר עיראק-סואידן, אולם בעצם רגעי אושרו אלה נפגע הזחל"ם שנסע בו בפגז אויב וחוט חייו הצעירים נותק. בן 18 היה בנופלו. אמנון הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג.